Отцы и дети — Мишна Брахот, Глава 1, Мишна 2

Отцы и дети – цикл уроков на русском языке, помогающий родителям изучать Мишну вместе со своими детьми по программе израильских хейдеров.

Глава – 1, Мишна – 2

Преподает – рав Шимон Кацман

פרק א — משנה ב

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית. מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִּי. וְגוֹמְרָהּ {ט} עַד הָנֵץ הַחַמָּה {י}. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא הִפְסִיד, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה:

ר»ע מברטנורה בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. בֵּין חוּטֵי תְּכֵלֶת לְחוּטֵי לָבָן שֶׁבַּצִּיצִית. פֵּרוּשׁ אַחֵר, גִּיזַת צֶמֶר שֶׁצִּבְעָהּ תְּכֵלֶת וְיֵשׁ בָּהּ מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נִקְלַט הַצֶּבַע יָפֶה וְנִשְׁאַר לָבָן: בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִּי. צֶבַע הַתְּכֵלֶת קָרוֹב לְגָוֶן שֶׁל כַּרְתִּי כְּרִישִׁין שֶׁקּוֹרִין פּוֹרוֹשׁ בְּלַעַ»ז: עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. בַּיּוֹם, עַד סוֹף שָׁעָה שְׁלִישִׁית שֶׁהוּא רְבִיעַ הַיּוֹם בִּזְמַן שֶׁהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת שָׁוִים. וּלְעוֹלָם זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הוּא עַד רְבִיעַ הַיּוֹם, בֵּין שֶׁהַיָּמִים אֲרֻכִּים בֵּין קְצָרִים. וְכֵן הָא דִתְנַן לְקַמָּן (פֶּרֶק ד מִשְׁנָה א) תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בַּיּוֹם, הַיְנוּ עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם, וְאַרְבַּע שָׁעוֹת דְּנָקַט, לְפִי שֶׁשְּׁלִישׁ הַיּוֹם הוּא אַרְבַּע שָׁעוֹת בִּזְמַן שֶׁהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת שָׁוִין. וְכָל מָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּשְׁנָה כָּךְ וְכָךְ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, עַל דֶּרֶךְ זֶה אַתָּה צָרִיךְ לַחֲשֹׁב וְלָדוּן. זוֹ הֵבַנְתִּי מִפֵּרוּשֵׁי הָרַמְבַּ»ם וְנִתְקַבֵּל לִי. וְטַעֲמָא דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים שֶׁאֵין עוֹמְדִין מִמִּטָּתָן עַד סוֹף שָׁעָה שְׁלִישִׁית. וְרַחֲמָנָא דְאָמַר וּבְקוּמֶךָ, עַד שָׁעָה שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים מִמִּטָּתָן קָאָמַר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ {יא}, וּמִיהוּ לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְכַוֵּן לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עִם הָנֵץ הַחַמָּה כְּמוֹ שֶׁהָיוּ הַוָּתִיקִים עוֹשִׂים: לֹא הִפְסִיד. כְּלוֹמַר לֹא הִפְסִיד מִלְּבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁעָבְרָה עוֹנָתָהּ קוֹרֵא וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ: כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָה, יֵשׁ לוֹ קִבּוּל שָׂכָר כְּקוֹרֵא בַתּוֹרָה: (ר»ע מברטנורה).

עיקר תוי»ט {ט} וְגוֹמְרָהּ כוּ’. כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, שֶׁזָּכַר הָרַ»ב בְּמִשְׁנָה ה’ פֶּרֶק ג’: {י} הָנֵץ הַחַמָּה. הוּא מִלְּשׁוֹן הַכָּתוּב הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים (שִׁיר הַשִּׁירִים ו), כְּלוֹמַר עַד שָׁעָה שֶׁהַחַמָּה מַתְחֶלֶת לִזְרֹחַ בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים. הָרִ»י: {יא} וְאַף עַל גַּב דְּבִפְרָקִים י»ד וְי»ח דְּשַׁבָּת פָּסְקוּ דְּלֹא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן [דְּאָמַר כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְלָכִים הֵן]. הָכָא שָׁאנֵי, דְּהוֹאִיל וַעֲדַיִן זְמַן קִימָה לְמִקְצָת, יוֹצֵא בְּדִיעֲבַד. הָרִ»י: (עיקר תוי»ט).